משבר בנישואין על רקע של צורך ב'מרחב אישי' בתוך הזוגיות

משבר בנישואין על רקע של צורך ב'מרחב אישי' בתוך הזוגיות

אחד מהגורמים המובהקים למשבר בין בני זוג זה על רקע הצורך הנפשי שיש לכל אחד מאיתנו ב'מרחב אישי' לצד ה'מרחב הזוגי' כך שבעצם אצל כל אחד מאיתנו קיים הצורך הסותר גם להיות ביחד וגם להיות לבד וכשזה מצטרף לצורך הסותר של בן הזוג שלנו – הנה סיבה טובה למשבר

אחד הגורמים המשמעותיים למשבר אצל בני זוג, בעיקר בשנים הראשונות לנישואים. זה הצורך הנפשי 'הסותר' שקיים אצל כל אחד מבני הזוג. שהרי מצד אחד, יש לכל אחד מהם צורך נפשי להיות יחד, להקשיב ולשתף, לשוחח ולשמוח. ובעצם, לממש את הזוגיות החברות והרעות. ומהצד השני, יש לכל אחד מבני הזוג, גם את הצורך הקוטבי. כלומר, שיהיה לו מעת לעת, 'מרחב אישי'. כלומר, זמן לעצמו, למחשבותיו, אם תתעקשו, אתם יכולים לקרוא לזה 'עצמאות'. הצורך הזה יכול להיות על בסיס יומי, או במרווח גבוה יותר. אגב, זה לא חייב להיות על 'אי בודד', או ב'יער ההתבודדות' הקרוב של חסידי ברסלב. אלא זה לעיתים מתממש לגמרי בתוך הבית, אפילו בנוכחותו של בן הזוג. אבל הוא או היא כרגע, על סטטוס של 'מרחב אישי'. וזה יכול לבוא לידי ביטוי, בקריאת ספר, חומר לימודי, לימוד תורה כמובן, או שיחה בטלפון, או כל דבר שאדם חש צורך לעשות עם עצמו, בלי שהוא יופרע.

 

צורך נפשי בדמות התקשרות

'לא טוב היות האדם לבדו…' נאמר בתורה. כלומר הבורא מצהיר על כך שחיי האדם בבדידות נפשית ופיזית, ללא 'דמות התקשרות' היא לא טובה עבורו. (המונח 'דמות התקשרות' שאני משתמש בו, אינו בהקשר שטבע הפסיכואנליטיקאי הבריטי ג'ון בולבי, לדבריו, מאפייני ההתקשרות של האדם בבגרותו, יהיו בהתאם לקשר הגומלין שהוא חווה בינקותו, עם דמות ההתקשרות שלו. קרי, האם. אלא אני מתכוון ל'דמות התקשרות' כביטוי מושאל לצורך האנושי, שטבע הבורא באדם. כפי שבא לידי ביטוי בפסוקים "לא טוב היות האדם לבדו… על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו…") כלומר, הבדידות מטבעה היא גורם פתולוגי לאיזון נפשו של האדם. לכן תראו אנשים שחיים ללא בני זוג, שהם מפתחים 'דמות התקשרות' עם 'העבודה' שלהם, או עם 'פרויקט' אתגרי שהם לוקחים על עצמם כחלק מהצורך ההתקשרותי שלהם וכדי לא לשקוע בבדידות. אתם יכולים לשמוע מאישה שנפרדה מזוגיות לא מוצלחת, שאומרת "זהו, כרגע אני לא בעניין של הזוגיות. אני רוצה לשקם את עצמי… (אפשרות אחת) או אני רוצה להתמסר לילדה שלי…(אפשרות נוספת)" כלומר, מתוקף האכזבה של אותה אישה, מדמות ההתקשרות שלה. בכך שהזוגיות הזו לא נתנה לה את המענה לצורך הנפשי שלה ב"לא טוב היותה לבדה…" הרי שהיא מחליפה את דמות ההתקשרות שלה ב'אתגר' שהיא לוקחת על עצמה. ה'אתגר' או ה'פרויקט' שאותו בודד נכנס אליו, יש בו כמה מרכיבים. הראשון הוא 'משכך בדידות' מעצם הווייתו. כי הוא עסוק איתו זמן רב פיזית ובעיקר נפשית, אבל הדבר המשמעותי זה שהוא מייצר סוג של דיאלוג אמוציונאלי בין האתגר ובין האדם המאותגר. ויחסי הגומלין בין שני הישויות הללו, נחווים במוח כמימוש התקשרותי.

הצורך הנפשי שלנו בדמות התקשרות, אינו שונה מכל צורך אחר שיש לנו נפשי או פיזיולוגי. בכך, שהוא נדרש לנו במינון מאוזן לפי הצורך. אך בשום אופן לא במידה בלתי נפסקת. כי אז הוא מזיק יותר מהתועלת שבו. וכמו שאף אחד מאיתנו, אינו חפץ וגם לא יסכים שידחפו לו בקבוק מים לפה בשעה שהוא אינו צמא. כך בצורך הנפשי שיש לנו בדמות התקשרות, אנחנו לא בנויים לחיות בזוגיות חונקת ופורצת את גבולות האינדווידום, ולא מאפשרת מרחב אישי. ובמילה אחת. אנו צריכים איזון גם בהקשר הזוגי.

חשוב לדעת, שגם כאשר כל אחד מאיתנו מממש 'מרחב אישי' בכל זמן נתון. עדיין הזוגיות פועלת עבורו ברגע זה ממש. משום שהיא נותנת לו ביטחון נפשי, שכשהוא "ירעב" למימוש דמות ההתקשרות שלו. היא תהיה שם עבורו. בדיוק כמו בצרכים הפיזיולוגים. שאדם רגוע ונינוח גם אם המזון שלו כרגע לא זמין לו. מפני שהוא יודע שלעת ערב כאשר הוא ירעב, הוא יימצא בקרבת המזון שלו.

 

משבר זוגי על רקע מימוש של מרחב אישי

איפה המשבר מתחיל, כאשר בני זוג בתחילת ההיכרות ביניהם, בעיקר כאשר קיימת אהבה אינפטואטיבית (= שבאה לידי ביטוי בהצפה הורמונאלית ותחושה של ריגוש ופרפרים בבטן) אזי שני בני הזוג משקיעים אנרגיות בתנועה צנטריפיטאלית (= פנימית) כלומר, לתוך הקשר, זה לזו. שבאה לידי ביטוי, בנוכחות הדדית במינונים גבוהים עד כדי מחיקת העצמיות לעיתים, ובהזנחת סדר היום האישי לטובת הזוגיות הפורחת. ואז עם הזמן. מטבע הדברים האהבה ההורמונאלית דועכת. כי מה לעשות, גם לה יש לה חיי מדף. ואז מתחילים בני הזוג לחזור לאיזון. כלומר לחיים נורמטיבים שיש בהם גם מרחב אישי, סדר יום אישי. תחביבים אישיים. והנה הבעיה. ישנם מקרים שיש פער בין בני הזוג בתהליך ההבשלה שלהם מחיי אהבה אינפטואטיביים, לחיי זוגיות עם אהבה בוגרת. כלומר, אחד מבני הזוג 'מבשיל' בקצב איטי יותר. או לחילופין עדיין לא בשל ל'החלפת הדיסקט' לחיי אהבה בוגרים, שיש בהם איזון בין צרכים אישיים, לחיי זוגיות. ואז הוא או היא, מפרשים את חזרתו של בן הזוג שלהם לחיות במרחב אישי מעת לעת, כהתרחקות. כאילו אהבה תמה מבחינתו, או אולי הוא כבר שם עין על מישהו אחר. ואז הם מפעילים באופן ספונטני ולא מודע, את מנגנון ההישרדות של חיי הזוגיות שלהם, שהם חשים שהיא בסכנה. והם עושים כל מיני פעולות שנחוות אצל בן הזוג השני, כ'התעלקות' או 'חניקה'. במובן הרגשי כמובן. ובתגובה, הם משילים ודוחים מעצמם את תחושת החנק, ע"י בריחה פיזית או רגשית מבן הזוג שהם חווים כ'מתעלק', מה שמגביר עוד יותר את תחושת ההתרחקות והניכור אצל בן הזוג שתקוע עדיין באהבה האינפטואטיבית. ויש לנו 'מעגל קסמים' שמזין את עצמו באופן שלילי, לחיי הזוגיות של שני בני הזוג.

אבל לא רק אצל זוגות בתחילת דרכם, קיים משבר על רקע צרכים סותרים, בהקשר של מרחב אישי. גם אצל לא מעט זוגות בוגרים, שכבר שכחו לגמרי את האהבה ההורמונאלית, או שאף פעם לא חוו אותה. יש משברים על רקע של מרחב אישי בזוגיות. מהסיבה הפשוטה. שיש פער בין שני בני הזוג במינון הנדרש לכל אחד מהם לממש את חיי הזוגיות. לבין הצורך שלהם במרחב אישי. והמשבר הזה מלווה בהאשמות, בריבים על דברים פעוטים לכאורה. או לעיתים, מתחיל 'מאבקי כוח' סביב המשבר הזה. בפרט אצל בני זוג עם תכונת אישיות של תחרותיות.

 

הצורך במימוש הזוגיות אל מול הצורך ב'מרחב אישי' בציבור החרדי

מה שמעניין, שדווקא בציבור החרדי ובעיקר החסידי. שמתאפיין בהבנייה מאד ברורה (יהיה מי שיאמר, נוקשת) בסדר היום, בעיקר של הגבר. מבחינת החובות הרוחניות שלו. קרי, תפילות בבית הכנסת, בשעות קבועות. לימוד תורה. ובעיקר כאמור בציבור החסידי, שם יש לגבר הנשוי פעילות רוחנית חברתית ממוסדת, ב'שטיבל' הקהילתי. שלא לדבר על כך שבחגים מסויימים, כמו ראש השנה. ישנם קהילות שנוסעים לאדמו"ר וכן בשבתות מסויימות. הרי שבעצם ההבנייה של הציבורים הללו. קיימים בהם מרחבי זמן ממוסדים מהקהילה, שהם בעצם משמשים כפיצוי או כמימוש של הצורך במרחב אישי, עבור הגברים, וממילא באופן אוטומטי מאפשר לנשים לנצל את הזמנים הממוסדים הללו, למרחב אישי. ישנן נשים שמתאגדות כמה חברות יחד בשבתות ובחגים הללו, ובעצם בונות לעצמן מתוקף הנסיבות מרחב אישי – חברתי, מעבר לקשר ההתקשרותי (בהנחה שהוא קיים כמובן). כך שהמיסוד הזה, מפחית אצל הציבור החרדי והחסידי את המשבר על רקע של זוגיות מול מרחב אישי. אלא במקרים חריגים שקיימים אמנם, בהם הבעל מבכר את החברה ב'שטיבל' על פני הזוגיות בבית. אבל כאן אנו נכנסים לסיפור אחר לגמרי, של בחינת מערכת הזוגיות שהזוג הזה לא השכיל לבנות אותו.

 

 

כיצד מאזנים את הפער בין בני הזוג בצורך במרחב אישי

הדרך היחידה לאזן את הפער בין בני הזוג, בצורך של כל אחד מהם למרחב אישי. זה דרך מודעות ותקשורת רגשית ביניהם. ככל שבני הזוג יהיו מודעים לצרכים שלהם, ובנוסף על ידי תקשורת רגשית עם בן הזוג, הם ידעו ליידע זה את זו, בצרכים של כל אחד מהם. אזי יש סיכוי להגיע להבנה ולנסות לחפות על הפער במגוון דרכים. לדוגמה, דרך 'זמן איכות' על בסיס קבוע. שאפילו שהוא קצר בתעריף הזמן שלו, אבל הוא עשיר, במילוי הצורך הנפשי של מימוש הזוגיות לעומת הבדידות. במובן ההתקשרותי של "לא טוב היות האדם לבדו…"

אבל תקשורת רגשית אפקטיבית. מצריכה מיומנות. שבדרך כלל היא לא נפוצה במחוזותינו. מפני שככל ונמצאים ב'ספרה' הרגשית, קל מאד להגיע לריבים, ויכוחים, או הסתגרות ופאסיביות. כך שיצא שכרם בהפסדם. לכן מומלץ ללמוד תקשורת רגשית ולערוך סימולציות בנוכחות מטפל/ת, כדי להביא ככל שניתן את בני הזוג למצב שהם משוחחים ביניהם בחלקים האמוטיביים, באווירה רגועה מאפשרת ומכילה. כך שהיא תפיק את התועלת עבור שניהם, כבר בעצם קיומה של השיחה. ובנוסף, בהבנות שהם יתוו זה עם זו, במילוי הצרכים הנפשיים של כל אחד מהם.

ראובן ברכץ, יועץ זוגי מוסמך