מאבקי כוח ושליטה בנישואין – למה אנחנו תקועים בזוגיות הזו

מאבקי כוח ושליטה בנישואין – למה אנחנו תקועים בזוגיות הזו

כיצד הופכים בני זוג את 'הביקורת' לסימן ההיכרות שלהם וכיצד הופכת זוגיות מאוהבת ופורחת לזוגיות שמתאפיינת במאבקי כוח ושליטה בלתי פוסקים.

 

שאלת המפתח, כאשר בודקים אצל בני זוג, את שביעות הרצון שלהם מקשר הנישואין  ביניהם. היא השאלה הבאה: "אם הייתי מחזיר את הגלגל אחורה, מבלי להשכיח את חוויות החיים שלך. האם היית מתחתן שוב עם בת הזוג שלך?" טוב אל תהיו במתח. התשובה של רוב הגברים סטטיסטית. היא, לא! מיותר לציין, ששאלה כזו נשאלת לא בנוכחותו של בן הזוג, ולאחר ביטחון מרבי של הנשאל, שאף אחד לא יידע מה הוא השיב מתוך כלל חבריו שנשאלו גם כן, את אותה שאלה, רק אז קיים סיכוי, שאדם יענה בכנות לשאלה הזו. לעומת הגברים, רוב הנשים סטטיסטית משיבים לאותה שאלה בתשובה חיובית. כלומר, אם ניקח את הגבר המצוי ונשאל אותו את השאלה הזו, סביר להניח מבחינה סטטיסטית, שהוא ישיב בשלילה. לעומתו, אם נשאל את בת הזוג שלו, את אותה שאלה. סביר להניח מבחינה סטטיסטית, שהיא תשיב בחיוב.

אפשר לכתוב עשר תיאוריות, מבוססי מחקר או תחושות בטן, שיסבירו למה קיימת החלוקה הזו בין גברים לנשים. האם אמנם נשים מרוצות יותר מחיי הנישואין שלהם? או שהנשים תופסות את קשר הנישואים כמשהו 'קדוש' והמחויבות שלהם לקשר הזה גבוה יותר, גם אם הן אינן מרוצות ממרכיבי הקשר בנישואין? גם מבלי לערוך מחקר רציני בנושא. התחושה שלי ויסכימו איתי חלק נכבד מהמטפלים הזוגיים. שרוב הנשים אינן מרוצות ממרכיבי הקשר הרגשי שקיים בינן לבין בני הזוג שלהן. כך שאם נסכם. נאמר זאת כך. רוב בני הזוג גם גברים וגם נשים, אינם מרוצים ממרכיבים משמעותיים בקשר של חיי הנישואין שלהם.

 

איך מתמודדים עם זה?

מה שמדהים בכל זה, זו הדרך שבה בני זוג רבים בוחרים להתמודד עם חוסר שביעות הרצון שלהם בחיי הזוגיות שלהם. ואני מתכוון להתמודדות דרך הטחת ביקורת בלתי פוסקת, השכם והערב. "למה כך ולמה כך… למה לא עשית… למה כן עשית… למה אמרת כך… ולמה שתקת… כמה פעמים ביקשתי ממך כך וכך" שאלות ביקורתיות בסגנון הזה, יכולות ללוות בני זוג עשרות שנים, כמו צל שחור שמסתרך אחריהם בכל מקום. והם מתמידים בו בשקידה אובססיבית, למרות שדי ברור להם שזה 'לא עובד', יום בא ויום הולך, ובן הזוג נשאר באותה ההתנהגות ולא משתנה, חרף אלפי הטחות הביקורת שהומטרו עליו, והוא כאילו יש לו איזה מערכת של 'כיפת ברזל' שמיירטת את כל האמירות הביקורתיות, והוא חוזר על אותן התנהגויות נשואי הביקורת.

וזה מה שמעניין, כמעט אף אחד או אחת לא עוצר לרגע, ואומר לעצמו ניסיתי את הביקורת עשר שנים, עשרים שנה, ושום דבר לא השתנה. אז למה אני ממשיך עם הביקורת, אם זה לא מספק את הסחורה? האמת היא, שיש לכך כמה גורמים. ראשית, אנו חיים בחברה מתלוננת ומקטרת ללא הפסקה, וזה הפך להיות חלק מ-DNA של רבים מאיתנו. לא רק כלפי בן הזוג, אלא גם כלפי הילדים והבוגרים שלנו. והגורם המשמעותי יותר, זה כפי שאני מכנה זאת. תחושת ה"קורבן והפורקן" בעצם ההתלוננות האינטנסיבית לבן הזוג. קודם יש את תחושת 'הקורבן', שמדגיש את הסבל "שלא תחשוב חלילה שכיף לי… תראה עם איזה גבר מעצבן אני חיה…" זה כמובן לא הטקסט שנאמר, אלא זה המסר שעובר דרך ה"למה החולצה שלך זרוקה, ולמה השארת את הכוס על השולחן… ולמה לא התייחסת לילדה…" זה מציף את תחושת 'הקורבן' של המלין לא רק כלפי בן הזוג המותקף, אלא גם ולעתים בעיקר, כלפי המבקר בעצמו. כי אז הוא בעצם משכנע את עצמו כמה הוא אומלל וחסר מזל בחיים. וזו סיבה טובה לקבל 'נסיבות מקלות' בתחומים שונים. לדוגמה, בהקשר הדתי. כך 'מותר' לו לעגל פינות הלכתיות, בשל ה'נסיבות המקלות'. שהחיים עם בן הזוג זימנו לו, מבלי שהמצפון ייסר אותו. ובנוסף יש את תחושת 'הפורקן' שמשחררת את התסכול והכעס שמצטברים להם במעלה הגרון, ונותנים אמנם בטווח המיידי תחושה של הקלה, אבל הם מחטיאים את המטרה, בכך שהם גורמים תסכול וכעס אצל בן הזוג המבוקר, ובעצם מקבעים אצלו את ההתנהגות המבוקרת, בד בבד עם מרחק רגשי שהולך ומתהווה בין בני הזוג.

 

מה גורם לבני הזוג להתקבע במעגל השלילי?

התחושות הללו של "הקורבן" שמעורר חמלה והבנה כלפי האדם עצמו וכלפי הסובבים אותו, שבאים לידי ביטוי דרך הטחת ביקורת בלתי פוסקת. וכן תחושת "הפורקן" וההקלה בעצם שיחרור האכזבה או התסכול. הם תחושות ממכרות. ובכך בן הזוג 'המבקר' בעצם מתוגמל בכך שהוא מקבל את מנת 'הסם' היומית, בדמות החמלה וההבנה שהוא זקוק להם, בעיקר כלפי עצמו. וכן בתחושת ההקלה והפורקן. ואז הוא נכנס למעגל ידוע ומוכר של התמכרות. שמתחיל בגירוי, שמציף את הצורך. כמו למשל, ברדק בבית, כאשר הוא חוזר מהעבודה. ואז הוא יורה את הביקורת, תוך כדי הדגשת האומללות והסבל שלו בחיים. ושוב הוא מתוגמל דרך מנגנון 'הקורבן והפורקן'. כך הוא מקבע את התגובה הזו כתגובה אוטומטית, 'בגירוי' הבא שיזדמן לו.

כך שבעצם תגובת הביקורת האובססיבית, הופכת להיות 'מטרה'. ולא 'אמצעי' לשינוי, כמו שנדמה לנו שהיה אמור להיות. וההוכחה לכך היא, שבני זוג שניכסו להם במינוי אישי, את תפקיד 'מבקר המדינה', אצלם בבית. תמיד ימצאו סיבה 'לקטר'. פעם זה יהיה על הבלגן ואם הבית 'מתוקתק', אז "למה אין מה לאכול בבית הזה…" וכך המוח היצירתי של המתלונן ימצא תמיד את הכישלון התורן. ואם הוא אינו בנמצא תמיד יש במצב חרום את תלונת המחץ "אוף אני ממוטט/ת נמאס לי כבר מהעבודה הזו…" כלומר, התלונות הפכו למטרה להתלונן ויהי מה. כדי להשיג את התגמול המיידי וממש לא משנה מה תהיה תוכן התלונה.

אצל זוגות שהאינטראקציה ביניהם מתאפיינת במאבקי כוח ביניהם, הרי שהביקורת היא 'כלי נשק' אולטימטיבי והכרחי. ללא תחליף. כי הוא 'נשק' זול, זמין, אפשר לגוון איתו. תמיד מוכן לשימוש, ללא תאריך תפוגה. גם ניתן להשתמש בו בכל מזג אויר, וניתן לירות אותו מכל מקום. והתוצאה? תמיד יעילה והרסנית. תמיד הוא פוגע בנקודה רגישה אצל "האויב". בנשק הביקורת, אין "שטחים פתוחים". ועדיין אין אפילו בשלב התכנון, מערכת של 'כיפת ברזל' ליירט אותו.

ויש לא מעט זוגות כאלה. בפרט כאשר יש פער השכלתי, או פער סוציואקונומי בין בני הזוג. הרבה פעמים הפער הזה ברבות הימים, יהפוך לזירת התגוששות של מאבקי כוח ושליטה בין בני הזוג. ומה שמעניין הוא, שדווקא הפער הזה והבדלי המנטליות והתרבות, הם היו המרכיבים שגרמו למשיכה והאהבה שפרחה בין השניים. וזה מה שהפך לאחר שנים מעטות לרועץ ביניהם, ולזירת התגוששות של מאבקי כוח. וזה מה שמזין את הזוגיות התקועה עמוק בבוץ, בתנועת ספירלה לתוך האדמה.

 

יש תקוה לזוגיות תקועה?

בני זוג שהפכו לביקורתיים עם מאפיינים אובססיביים. ו/או שהזוגיות שלהם מתאפיינת במאבקי כוח בזוגיות. הסיכוי שלהם לפתוח דף חדש, או לשקם את מערכת הנישואין שלהם באופן עצמוני, קטן מאד. משום שכאמור, מרכיבי ההתנהגויות הללו, הופכים להיות מרכיבים עם מאפייני התמכרות מעצם טבעם, בכך שהם מתגמלים את בן הזוג שמשתמש בהם. לכן כמעט ולא ניתן לחלץ זוגיות כזו ללא עזרה של איש מקצוע שמתמחה באינטראקציה זוגית שלילית. וככל שיש מחויבות בין בני הזוג לנישואין הללו, ולא משנה אם זה 'בגלל הילדים', או כי זה יתקבל רע מאד בקהילה החסידית או הליטאית. ו/או במשפחה המורחבת בעיקר אם היא חרדית. אזי ניתן להשתמש במחויבות הזו כמנוף, לבנות קרקע מוצקה ובטוחה לזוגיות, שכבר לא מתפקדת 'כזוגיות'. ולנטרל באומנות את ההתנהגויות ההרסניות שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאישיות של בני הזוג. ויש לא מעט בני זוג בפרט עם אוריינטציה דתית וחרדית שהמחויבות שלהם לברית הנישואין גבוהה יותר, עושים מפנה בחיי הזוגיות שלהם, באופן מעורר השתאות והשראה. אתם מוזמנים…

 

הכותב: ראובן ברכץ, יועץ נישואין מוסמך, מומחה למשברים בחיי הנישואין.

נייד: 052-5616360