יעוץ והנחייה בהפרעות בחיי האישות

מהן ההפרעות השכיחות יותר במגזר הדתי והחרדי בתחום יחסי האישות? והיכן המקום האפקטיבי לטיפול בהן?

אם התחום המיני, הוא נושא בעל רגישות גבוהה ומורכבת, בכל הדתות והתרבויות, ללא יוצא מן הכלל. הרי שבציבור היהודי, שומרי התורה והמצוות. יש לתחום המיני, משנה רגישות. והוא נושא אופי של 'קדושה'. לאור זאת. יש לעיתים מתח, בעיקר אצל הזוגות החדשים והצעירים בציבור הדתי והחרדי, סביב הנושא של חיי האישות. מה שמהווה פלטפורמה נוחה, להתפתחות של דיספונקציות (= הפרעות) בחיי האישות. במאמר זה. אני עוסק בפן המקצועי בלבד. בהפרעות בחיי האישות. באופן כללי. ובאופן פרטני, בהפרעות השכיחות יותר, במגזר הדתי והחרדי. ובמקום המומלץ לטיפול, בהפרעות הללו.

אגב, שלא כפי שניתן היה לחשוב, שהציבור הכללי שאינו שומר תורה ומצוות. שחשוף באופן אינטנסיבי לתכנים מיניים, שלא לומר, פורונוגרפיים. ברמה כמעט יומיומית. לכאורה הדעת הייתה נותנת, שתהיה לבני זוג מהקבוצה הזו, תחושה נינוחה ותקשורת פתוחה, בתחום המיני. ותהיה הפחתה, ברמת התלונות בהפרעות בחיי האישות, ביחס לציבור שומרי התורה. וזהו שלא. עדיין, עם כל הזמינות של התכנים המיניים (ולעיתים, דווקא בגלל זה). יש גם בציבור הכללי, מידה רבה של הפרעות בחיי האישות. חוסר תקשורת אפקטיבית בין בני הזוג, בתחום המיני. אי שביעות רצון של שני או אחד מבני הזוג, מהאינטראקציה האינטימית ביניהם.

חוסר שביעות רצון מחיי האישות כחלק מהמשבר בנישואין

לתחום של חיי האישות, בחיי הנישואין של בני זוג. יש חשיבות מכרעת, לרמת שביעות הרצון שלהם מחיי הנישואין בכלל. וברוב מכריע של בני זוג שחיי הנישואין שלהם, מתאפיין באינטראקציה שלילית. ויכוחים יומיומיים, ריבים, התפרצויות וכעסים או בשקט מעיק. מרחק רגשי ואדישות. תהיה לכך השלכה ניכרת על חיי האישות שלהם. כך שניתן לומר. שכמעט כל בני זוג, שמלינים על חוסר שביעות רצון מחיי הנישואין שלהם. תהיה להם בד בבד, תלונה על חוסר שביעות רצון, מחיי האישות שלהם.

חשוב להדגיש. שישנה סימביוטיקה (= יחסי גומלין, תלותיות). בין הקשר הרגשי שבין בני הזוג, ובין הקשר האינטימי ביניהם. ככל שהקשר והפתיחות הרגשית בין בני הזוג, לוקה. (וזה יבוא לידי ביטוי. בחוסר במרכיבים הבאים: התעניינות, הכלה, הבנה, אמפתיה, אכפתיות, דאגה, תמיכה, עידוד והקשבה) כך במידה כמעט מוחלטת, ילקה גם הקשר האינטימי, ביניהם והוא יהיה במינון נמוך. כלומר במרווחים גדולים. הוא גם יישא אופי 'מכני'. ממוקד מטרה (חדירה ושפיכה). ללא מה שנקרא בשפה העממית 'משחק מקדים'. ובשפה התורנית 'ריצוי ופיוס'. בלא מעט מקרים כאלו, האישה תהיה 'פסיבית' לגמרי, בחוויית האישות. ולא תגיע לעוררות מינית ובוודאי לא לפורקן (אורגזמה).

יתרה מכך, כאשר יש בעיה בין בני הזוג בתחום האמוטיבי (הריגשי). במקרים רבים, גם אם הבעל ינסה באותות ובמופתים, להביא את אשתו לכדי עוררות מינית. דרך עיסוי איטי וגירוי באזורים הארוגניים בגופה. זה לא יצלח. ובודאי לא באופן האופטימלי. אולי תהיה עוררות רפלקסיבית, לא מעבר לכך. וזה חשוב מאד להבין. שיש קשר מדהים. בין העולם הרגשי של האדם, לבין התנהגותו הפיזית. יש לזה ביטוי בכל תחומי הרפואה. לדוגמה. בהדמייה של FMRI רואים, שכאשר האדם חושב על תקופות של בדידות בחייו. שהייתה להם השפעה על החוויה הרגשית שלו. יש מקומות מסוימים במוח, שעושים אקטיווציה. כלומר, רואים קשר ברור וחד משמעי, בין התחושה והחוויה של האדם לבין פעולות פיזיולוגיות בגופו. אגב, גם אנשים מתארים תחושות וחוויות, בהמשגה פיזיולוגית. "הרגשתי לחץ בבטן" "הרגשתי רעד ותחושת קור".

למה חשוב כל כך להבין, את הקשר הסימביוטי. בין הנפש לגוף, בהקשר של יחסי האישות? משום שזו טענה שנשמעת שוב ושוב, בעיקר מגברים "אשתי היא אישה 'קרה'… אין לה צורך בכלל ביחסים אינטימיים, חוץ מחיבוק…" ועוד אמירות, עם מסרים זהים ודומים. והטענה הזו מגובה ב'הוכחה' מדעית אמפירית. "הנה, אני 'לוחץ על כל הכפתורים' בגופה, שתפקידם לעורר אותה מינית ואין תגובה…" לכן יש חשיבות גדולה, להטמיע את התובנה הזו, בקרב זוגות. שככל והאווירה בבית היא לא חיובית. זה יבוא לידי ביטוי, גם בחוסר היענות ופסיביות בחוויה האינטימית, בעיקר מצידה של האישה, ולא רק. גברים רבים, בפרט בשלושים שנים האחרונות. מדווחים על אי נוחות וחוסר רצון, לחוות חוויה אינטימית. כאשר האווירה היא שלילית. הגם ולא הייתה מריבה משמעותית בין בני הזוג, בזמן האחרון. וזה לא מובן מאליו אצל גברים. כי לפני שנים רבות, אמירות כאלו בקרב גברים, היו נשמעות כאמירות 'רכרוכיות' ו'נשיות'. שאין להם מקום. כי התפיסה של אז הייתה "מה הקשר בין העוררות והפורקן המיני לבין תחושות או אווירה רגשית…" אבל זהו, שיש! וככל שבעת האחרונה, ישנה לגיטימציה רבה אצל גברים, לביטוי רגשי ולאמירות בעלי אופי רגשי. מצד אחד. ומהצד הנוסף. יש מודעות גם אצל גברים, שהחוויה האינטימית. אינה מכילה רק חדירה, שפיכה ובריחה. הרי שלחלק האמוטיבי שבין בני הזוג, יש משמעות רבה בכל החוויה האינטימית. כי ככל שאין אווירה של קירוב ואהבה, בין בני הזוג, בזמן שישנה ציפייה כזו אצל בני הזוג. 'המוח', אינו מאפשר את השינויים הפיזיולוגיים שאחראים על העוררות המינית. שהם מערכת השרירים, וכן מערכת כלי הדם, 'להיכנס לפעולה' במידה המיטבית. ואז הגוף לא מגיב, לניסיון לעורר אותו מבחינה מינית כפי שניתן היה לצפות. וממילא לא תהיה חוויה אינטימית משביעת רצון. (וכאן, אני עוסק רק בבני זוג נשואים. כי במקרה של יחסי אישות מזדמנים (מבלי להיכנס לאיסור ההלכתי) שם אין ציפייה לאווירה הולמת, מבחינה רגשית. ובדרך כלל, לא קיימים תסכולים מצטברים. לכן הייחסים נושאים אופי של 'פורקן'. והמוח החכם, 'קורא' את הסיטואציה. ולכן הוא מאפשר לגוף להגיב. ולו כדי להגיע לפורקן, באופן האופטימלי.)

ההפרעות ביחסי אישות השכיחות יותר בציבור הדתי והחרדי

ההפרעה השכיחה ביותר, גם אצל הציבור הדתי והחרדי, בהקשר המיני. אצל נשים. זו הפרעה בחשק ובדחף המיני. זה כולל. העדר של רצון או חשק לקיום יחסי האישות מצד האישה. וגם כשזה קורה ביוזמת הבעל, יש העדר עוררות, מצידה של האישה ו/או חוסר הנאה. זו התלונה שנשמעת מהנשים בעצמן, וגם מהבעלים. וכאן אני לא מדבר על פער ברמת התכיפות של הרצון לקיום יחסי אישות, בין הבעל לאישה. אלא על העדר חשק ו\או הנאה מחוויית האישות. ההפרעה הזו נובעת מכמה מרכיבים שונים. במינונים משתנים מאישה לאישה. ראשית מביולוגיה של האישה המלינה. שנית, מתרבות וחינוך גלוי ומוסווה. וכמובן מהיחסים הבינאישיים. בדגש על הריגשיים, בין הבעל לאישה.

בהקשר של פער בין בני הזוג, בענין חווית האישות. הרי שבלא מעט מקרים הפער אינו רק במינון ובתכיפות של קיום יחסי האישות. אלא ישנו פער באופן קיום היחסים בין בני הזוג. בלא מעט מקרים יש רצון מצד אחד מבני הזוג לגוון את יחסי האישות. אך בן הזוג השני אינו מעוניין בכך מכל מיני סיבות. פערים אילו יוצרים מתח בין בני הזוג ופגיעה רב מערכתית, בכל הקשר הזוגי.

אצל גברים. ההפרעה השכיחה ביותר גם בציבור הדתי והחרדי. היא הפרעה בזיקפה. (erectile disorder) וזה כולל. העדר זיקפה, או זיקפה חלקית שאינה מאפשרת קיום יחסי אישות. גם הפרעה זו כקודמתה, נובעת מביולוגיה (במקרים מסוימים) ומתרבות (ובהקשר הזה, לדוגמה: בציבור החסידי, שיש להם דגש על אופי של קדושה וטהרה בעבודת ד'. והם גדרו את עצמם, בסייגים מופלגים, בנושא הצניעות. ואז הבחור החסידי, שלמד יום יום לברוח כמו מאש מכל מחשבה על מיניות וכו' ופתאום תוך לילה. בליל נישואיו. נושא האישות הופך למצווה. זה מהפך דרמטי. שלא תמיד המוח 'מעכל' אותו. לכן יש ריבוי (יחסית) של הפרעות, בהקשר של הזיקפה, בציבור החסידי בתחילת חיי הנישואין.) וכמובן הפרעה זו נובעת גם, מהקשר הריגשי ובעיקר מהמתח הקיים בין הבעל לאישה.

הפרעה נוספת, שמדווחת יותר בציבור הדתי והחרדי. לעומת האוכלוסייה האחרת. היא שפיכה מעוכבת (ejaculatory incompetence) והסיבה שיש על זה יותר תלונות בציבור החרדי. היא כאמור. מתוקף המהפך שעובר הבחור הדתי והחרדי ובעיקר החסידי. מהשנים הרבות עד לליל הנישואין. שבהם הוא למד ועבד, לדכא כל יצר בהקשר המיני. ופתאום לאחר הנישואין. הדבר מותר, ואף מצווה. לעיתים, השינוי הדרמטי הזה, בין לילה. יוצר אתגר בלאמן את המוח, לאפשר שפיכה.

הפרעה נוספת אצל גברים, במגזר הדתי והחרדי. שקיימת כמעט במידה זהה לציבור הכללי. זו חרדת ביצוע (performance anxiety) זו הפרעה קלאסית 'שיושבת' על הציר המנטלי של האדם כמו, פחד מכישלון והסחת דעת מהחוויה האינטימית. זו אגב, דוגמה מצוינת להפרעה שכאשר היא קיימת בד בבד עם משבר, או עם אווירה של מתח בין בני הזוג. הרי שהמקום הנכון לטפל בזה, הוא המקום שבו עובדים לשנות ו/או לבנות מחדש קשר רגשי, מבין ומכיל בין בני הזוג, ביחידת הנישואין. שהמרכיבים הללו הם הבסיס, המאפשר את הטיפול של המיקוד החושי. בהפרעה הספציפית.

תלונות בדבר, שפיכה מוקדמת (praecox ejaculation) נשמעת לא מעט ע"י צעירים במגזר הדתי והחרדי. ברוב המקרים אין התלונה נכללת תחת ההגדרה של שפיכה מוקדמת, בכל הווריאציות שלה. (ישנן הגדרות שונות בספרות המקצועית ביחס לשפיכה מוקדמת) כעיקרון. שפיכה מוקדמת, זה מצב שבו אין לגבר יכולת לשלוט במנגנוני השפיכה, וכן השפיכה היא רפלקסיבית, וברור שזה קורה בשלב מוקדם מאד. ישנן סיבות פסיכולוגיות רבות, לגורמים לשפיכה מוקדמת. כך או כך, אין ספק שהיותו של הגבר המלין על שפיכה מוקדמת, בלחץ, בזמן חווית האישות, תסלים את הבעיה ותמהר עוד יותר את השפיכה. כך גם במידה והאישה תביע (אפילו במבט) חוסר סבלנות מן הענין. זה יעצים את הבעיה. בשפיכה מוקדמת, יש מנעד רחב ומגוון של טיפול בתלונה. מטיפול תרפויטי, או טיפול במשחות מקומיות, או בטיפול תרופתי מקבוצת ssri. וכלה, באסכולה מקצועית רחבה שסבורה, שאין צורך לטפל בתלונה. אלא לשנות את הגישה של המלין, שחווית האישות היא 'ממוקדת מטרה'. קרי, זקפה חדירה ושפיכה. אלא החוויה לא מסתיימת בשפיכה, אם משנים את התפיסה בראש. כך או כך. כל אחד מן המלינים יכול להתחבר לדרך הטיפול שתהיה אפקטיבית עבורו.

היכן מומלץ לטפל בהפרעות בתחום האישות?

כאשר אנו מדברים על הפרעות בתחום של יחסי אישות. דוגמת אלו שהזכרתי קודם. שהן ברוב המכריע, בודאי אצל בני זוג צעירים. אינה הפרעה אורגנית (לקות פיזיולוגית), אלא פסיכוגנית. הרי אין ספק שהטיפול בהן נכון ונחוץ, שיהיה בנוכחות שני בני הזוג. וכך אמנם עושים במרפאות הסקסולוגיות. אבל (!) מתוקף העובדה. שיש לקשר הרגשי בין בני הזוג השפעה מכרעת על היכולת לטפל בהפרעה. הרי שהמקום בו יושבים ועובדים יחד לשנות את דפוסי החשיבה ולבנות את האימון ההדדי וכן את הנוחות הרגשית ובעיקר את התקשורת הפתוחה ללא סייגים בין בני הזוג. הוא הפלטפורמה המתאימה אצל בני הזוג. קודם כל, לפתוח את הקושי או אי שביעות הרצון, שיש להם בהקשר של יחסי האישות. וביחס למטפל, זהו המקום המתבקש לשלב את הטיפול בהפרעה הרלוונטית, תוך כדי העבודה עם בני הזוג לשיקום ולבניית קשר רגשי ואינטימי ביניהם. זה גם מה שידגיש לבני הזוג, ששביעות הרצון שלהם, מהחוויה האינטימית. היא כרוכה ושלובת זרוע, עם הקשר הרגשי והתקשורת הפתוחה ביניהם.

לעומת זאת. בני זוג שמגיעים למרפאה סקסולוגית. עם תלונה, על הפרעה שנובעת ממקור פסיכוגני, בתחום של יחסי האישות. המטפל המקצועי. כבר בשלב הקבלה והבירור. כמובן ישאל על הקשר הרגשי ביניהם, ועל האווירה השוררת בביתם. וככל שהתשובות על כך, יאששו את הגורם להפרעה, או אפילו את התמשכותה והסלמתה. הרי שהוא יעביר לבני הזוג, את האינפורמציה. על כך שיש קשר בל ינתק, בין הקשר הרגשי ביניהם לבין הקושי שהם מלינים עליו. אבל (!) הוא לא יישב איתם לעבוד על זה. משום שזה לא ה'קייס' שלו. גם משום שזה לא ההתמחות שלו, וגם משום שאין לו רצון ויכולת להיכנס למדמנה הזו. לכן, גם אם בני הזוג קיבלו מענה. בדוגמת אינפורמציה נכונה מקצועית ומדויקת. זה לא יהיה אפקטיבי, אם הם לא יממשו אותה. והסיכוי שהם יחוללו שינוי בחיי הנישואין שלהם לבדם, הוא קטן מאד. ולשלוח אותם שוב למי שמתמחה במשבר בחיי נישואין. זה לא פשוט לבני הזוג, להיפתח שוב בפני איש מקצוע נוסף, ולהתחיל תהליך חדש ונוסף. לכן ישנה סכנה שהם 'ירימו ידיים' ולא ימשיכו בתהליך. וחבל.

לכן בהפרעות בחיי האישות, דוגמת אלו שהזכרתי. המקום האפקטיבי עבור בני הזוג לטפל בהפרעה ולהגיע לרמה טובה יותר של שביעות רצון. הוא המקום שבו עובדים על הקשר הרגשי. על תקשורת פתוחה. על איך מביעים צרכים. ובעיקר על המרכיבים שדרכם בונים אינטימיות רגשית. שאלו הם הבסיס שמאפשר חווית אישות זורמת, נינוחה. נטולת חרדות. ובעיקר יכולת של בני הזוג לתקשר באופן גלוי ובטוח, על הדרך הנוחה והנעימה לכל אחד מהם, בחוויה האינטימית. והניסיון מוכיח. שכאשר עובדים על הזוגיות בתהליך של טיפול זוגי, הגם ולא טופל התחום של האישות בין בני הזוג, כבר בני הזוג מדווחים על שיפור ועל עלייה ברמת שביעות הרצון בתחום המיני.

ישנם הפרעות בחיי האישות, כמו דיספארוניה (= כאבים אצל האישה בזמן קיום יחסי אישות) שהליכה לרופא נשים היא הכרחית. ולא רק כדי לשלול הפרעה אורגנית, כמו בשאר ההפרעות. כאן יש צורך לרוב בטיפול תרופתי בדרך כלל מקומי, כמו משחה אנטי דלקתית או משחה אסטרוגנית. אבל גם בהפרעה כזו, שהיא אורגנית ביסודה. עדיין יש השפעה רבה בהפחתת הכאב כאשר אין מתח בין בני הזוג, ויש אווירה חיובית תומכת. כי אז הגוף רפוי וטונוס השרירים לא קשיח, וממילא תהיה הפחתה בכאב.

טיפול בהפרעות ביחסי אישות בד בבד עם תהליך הטיפול הזוגי

כל איש מקצוע בתחום, מבין את החשיבות הרבה של האינטימיות הרגשית בין בני הזוג. לבין שביעות רצון או אי שביעות רצון בחוויה האינטימית. בפרט בהפרעה של חוסר חשק ורצון לקיום יחסי אישות. שהיא ה'בטן הרכה' של המתח והאווירה השלילית שקיימת בין בני זוג. לא פלא, שזו ההפרעה המדווחת ביותר, ב'יחידות לטיפול מיני', ברחבי העולם. משום שזה תואם באופן לא מפתיע לרמת שביעות הרצון בקרב בני זוג נשואים, שהיא רק שליש ופחות, מקרב הנשואים.

לאור זאת, המקום היותר יעיל לטפל בחוסר שביעות רצון בתחום של יחסי האישות. הוא באותו החדר שעובדים על הקשר הזוגי, ועל המרכיבים שיוצרים אינטימיות רגשית בין בני הזוג. ככל שיש צורך בבדיקה של רופא. או בשלילה של גורם הפרעה אורגני, או בתופעת לוואי של תרופה כזו או אחרת. הדבר ייעשה. ובן הזוג, יישלח לרופא הרלוונטי. זה יהיה האורולוג, או הגיניקולוג, או האנדוקרינולוג, או הפסיכיאטר. או כולם גם יחד. אלו ארבעת המומחים, שיש להם קשר ישיר לשלילת ו\או לטיפול בבעיה אורגנית בתחום המיני, ככל והיא קיימת.

אבל הכי חשוב זה לשקם ולבנות את הקשר הרגשי בין בני הזוג. זה הדבר היחיד שיבטיח יישום של עצות מקצועיות, בתחום של יחסי האישות. כי לבוא למרפאה ולקבל המלצה לתכשיר או אביזר כזה או אחר, מבלי שנעשתה עבודה אינטנסיבית בקשר שבין בני הזוג. הרי שהתכשיר, או האביזר, או העצה המקצועית, יגנזו עמוק בארון, די מהר. ולא יהיה מי שירצה להתייעל איתו.

ראובן ברכץ, הכותב הוא יועץ זוגי מוסמך